שערי תורת בבל על מנחות ע״ב

1 עב סע"א אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול.—עי' ר"ה כ ע"א דמחללין שבת משום מצוה לקדש על פי הראיה. וכן ביומא מ ע"ב שאין שעיר המשתלח זקוק לעמוד חי אלא עד וידוי דברים, ומ"מ שילוחו דוחה שבת. ומוכרח שהסוגיות הללו הלוקות. וזה דעת הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז ה"ו, דעומר דוחה שבת וכשר שלא כמצותו, וע"ש בל"מ שהתעורר ע"ז והניח בצ"ע. ועי' ירושלמי יומא פ"ד ה"ו מא סע"ד: "ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעורה דבר שאינו מעכב דוחה א"ל הרי עידי החדש הרי אינן מעכבין ודוחין דתנינן תמן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעידות החדש.

2 עב ב משנה ר"ש אומר מנחת חוטא של כהנים וכו'.—משמע דמנחת קנאות של אשת כהן אף ר"ש מודה שאינה נקמצת. וצ"ע שבסוטה כג ע"א וע"ב משמע דאפי' רבנן מודים דנקמצת.

3 עב סע"ב רש"י ד"ה לחריבה של חטין כגון מנחת מאפה.—פלא בעיני למה הוא קורא למנחת מאפה "חריבה", דהא היא צריכה בלילה בשמן לקמן עד ב. ולפירש"י שם צריכה גם מתן שמן בכלי קודם לעשייתה. אבל מנחה חריבה היא מנחת חוטא ומנחת קנאות, שאין בהן שמן, וכ"כ רש"י בפיה"ת ויק' ז י. ועי' מ"ש לעיל נט ב. שוב מצאנו בהגהות הרש"ש כאן, שהגיה ברש"י "מנחת חוטא" במקום "מנחת מאפה".